האיש ההולך למות ישב בפינה של הבר בשתיים בצהריים ביום עבודה רגיל.הוא היה עובד בימים רגילים 12 שעות רצוף במפעל למחזור בקבוקים. האיש ההולך למות היה יכול לפרוש אתמול ולא היה חסר לו אגורה. הוא עובד כי הוא אוהב לעבוד. הוא נהג מלגזה שאוסף את בקבוקי הזכוכית. עבודה למקצוענים בלבד.
אתמול נכנסתי לקופי שופ בשיא העצבים. עוד ריב ואני קורא לסופר מן לעזור לי. ריבים בתוך הבית או במסגרת המשפחתית תמיד נראים לי הדבר הכי נורא. בכלל ריבים זה עם מטופש שקשה לי להתמודד איתו.
האיש ההולך למות ישב שם והקשיב לי. כשהגיע הפאוזה הראשונה הוא הצביע על שקית המריחואנה שלו וביקש שאגלגל לו ולי וכשאגיעה הפאוזה השנייה הוא אמר שלו יש בעיות בליגה אחרת לגמרי ורק אז שמתי לב לשעה.
"איך אתה כאן עכשיו? זה לא זמן של עבודה?” שאלתי כשאני מתאמץ למצוא נושא אחר חוץ מריבים שאולי יעניין אותי ויהפוך את אחר הצהריים הזה לנסבל. האיש ההולך למות הסביר שביום שני הוא הולך לעשות עוד ניתוח ושאחריו הוא יעבור עוד סיבוב של כימותרפיה. האיש ההולך למות לא נראה כאילו מה שחסר לו בחיים זה כימותרפיה. בכל אופן כרגע הוא בחופש.
שאר אחר הצהריים ניסינו לנחם אחד את השני. הוא מבעיותיי הפעוטות ואני מנסה להשכיח ממנו את בעיותיו הסופניות. הוא הזמין לי שתי בירות ונתן לי את שקית המריחואנה שלו לכמה סיבובים שארצה. כאן כמעט לא מעבירים את הגוינט. במקום שהסמים הם ענף מסחרי לגיטימי, הגוינטים לא עוברים כמנהג ארץ קיבוץ הגלויות.
האיש ההולך למות יודע היטב את סופו הקרב. הוא נטוע לכיסאות הבר של הקופי שופ, מגלגל, מזמין את חבריו לבירות וסמים ונדמה שאין בו שום אמונה או תקווה לחיים. למרות מצבו המודע הוא חי את חייו, מצחיק וצוחק, נעים ומנעים. גופו הצנום מקועקע, שיערו קצוץ, אוזנו חוררה לעגיל. יש לו בת יפה מאוד שנראית כאילו הגיעה מעולם אחר.
האיש ההולך למות הכניס אותי לפרופורציות. הוא זגזג בין שיחה איתי לשיחה עם הבר מן. כולם כאן אוהבים אותו. הוא מכניס לקופי שופ סכומים אדירים. הרבה לפני שבני שיחו גמרו את הבירה שהוא הזמין להם הוא כבר מזמין להם נוספת. את שקית המריחואנה הוא נותן לשאזיה היפיפיה בדרך כלל ולעצמו קונה גוינטים מוכנים מראש ויקרים בהרבה. הוא אפילו מזמין לבר מן שתייה והבר מן בכלל מקבל שתייה חינם.
הוא אינו מבין פוליטיקה, מבחינתו כולם אותו החרא. כשהפרסומות נגמרות הוא מעביר לערוץ שיש בו פרסומות עדיין. לעבודה במלגזה הוא מתייחס כאל משחק וידיאו. לעולם אינו עולה על המלגזה כשאינו מסטול, מתחרה בעצמו כמה בקבוקי זכוכית יוכל להערים ולשנע.
פעם כשישבנו הוא סיפר לי את מה שכבר ידעתי, שהוא הולך למות. כשאתה שומע איש אומר את המילים האלה בשיוויון נפש, ברוגע ובקבלה אתה יכול לחשוב שאתה באיזה מנזר בודהיסטי. אבל בעצם אתה בקופי שופ והאיש ההולך למות הוא נהנתן אמיתי וגאה. השקית נראית יפה כשהיא מלאה, אבל את החומר הזה גידלו בשביל שנעשן אותו- הוא מסביר מדוע אני צריך לגלגל עוד שתיים. אחד לי ואחד לו. סוסים אני אוהב בצלחת – הוא מחייך כשמתגלה דעתו בעניני צמחונות.
לפני כמה חודשים דיבר איתי חבר בישראל וסיפר לי כי חבר משותף שלנו הולך למות. הוא כבר ידע את זה וחיכה לזה בבית. חבריו הבינלאומיים התבקשו לכתוב לו מילים אלקטרוניות בדואר האלקטרוני והמילים היו צריכות לעזור במובן כלשהוא שלא היה לי ברור ולא יהיה לי גם אף פעם.
לפני שטסתי להולנד, מת החבר שהלך למות והותיר אחריו קהילת מעריצים עולמית. הוא היה כותב ומפגין, מקים ומכונן, מהפך והופך והכל לטובת האנושות ברוחם של מרקס אבינו וטרוצקי אימנו
גם כשהתקרב מאוד הפרק האחרון ממש.
אני נשארתי אז עם איברי בידי ויגוני בבדידותי. החבר ההוא הכיר אותי מעט מאוד ובכל זאת הרגשתי אז קשר גדול אליו. בכל זאת, לא כתבתי. אכזבתי.
האיש ההולך למות בטח היה מבטל את הסיפור על רגשות האשם במחי יד ומזמין עוד בירה.
http://www.socialistworld.net/doc/4290
אתמול נכנסתי לקופי שופ בשיא העצבים. עוד ריב ואני קורא לסופר מן לעזור לי. ריבים בתוך הבית או במסגרת המשפחתית תמיד נראים לי הדבר הכי נורא. בכלל ריבים זה עם מטופש שקשה לי להתמודד איתו.
האיש ההולך למות ישב שם והקשיב לי. כשהגיע הפאוזה הראשונה הוא הצביע על שקית המריחואנה שלו וביקש שאגלגל לו ולי וכשאגיעה הפאוזה השנייה הוא אמר שלו יש בעיות בליגה אחרת לגמרי ורק אז שמתי לב לשעה.
"איך אתה כאן עכשיו? זה לא זמן של עבודה?” שאלתי כשאני מתאמץ למצוא נושא אחר חוץ מריבים שאולי יעניין אותי ויהפוך את אחר הצהריים הזה לנסבל. האיש ההולך למות הסביר שביום שני הוא הולך לעשות עוד ניתוח ושאחריו הוא יעבור עוד סיבוב של כימותרפיה. האיש ההולך למות לא נראה כאילו מה שחסר לו בחיים זה כימותרפיה. בכל אופן כרגע הוא בחופש.
שאר אחר הצהריים ניסינו לנחם אחד את השני. הוא מבעיותיי הפעוטות ואני מנסה להשכיח ממנו את בעיותיו הסופניות. הוא הזמין לי שתי בירות ונתן לי את שקית המריחואנה שלו לכמה סיבובים שארצה. כאן כמעט לא מעבירים את הגוינט. במקום שהסמים הם ענף מסחרי לגיטימי, הגוינטים לא עוברים כמנהג ארץ קיבוץ הגלויות.
האיש ההולך למות יודע היטב את סופו הקרב. הוא נטוע לכיסאות הבר של הקופי שופ, מגלגל, מזמין את חבריו לבירות וסמים ונדמה שאין בו שום אמונה או תקווה לחיים. למרות מצבו המודע הוא חי את חייו, מצחיק וצוחק, נעים ומנעים. גופו הצנום מקועקע, שיערו קצוץ, אוזנו חוררה לעגיל. יש לו בת יפה מאוד שנראית כאילו הגיעה מעולם אחר.
האיש ההולך למות הכניס אותי לפרופורציות. הוא זגזג בין שיחה איתי לשיחה עם הבר מן. כולם כאן אוהבים אותו. הוא מכניס לקופי שופ סכומים אדירים. הרבה לפני שבני שיחו גמרו את הבירה שהוא הזמין להם הוא כבר מזמין להם נוספת. את שקית המריחואנה הוא נותן לשאזיה היפיפיה בדרך כלל ולעצמו קונה גוינטים מוכנים מראש ויקרים בהרבה. הוא אפילו מזמין לבר מן שתייה והבר מן בכלל מקבל שתייה חינם.
הוא אינו מבין פוליטיקה, מבחינתו כולם אותו החרא. כשהפרסומות נגמרות הוא מעביר לערוץ שיש בו פרסומות עדיין. לעבודה במלגזה הוא מתייחס כאל משחק וידיאו. לעולם אינו עולה על המלגזה כשאינו מסטול, מתחרה בעצמו כמה בקבוקי זכוכית יוכל להערים ולשנע.
פעם כשישבנו הוא סיפר לי את מה שכבר ידעתי, שהוא הולך למות. כשאתה שומע איש אומר את המילים האלה בשיוויון נפש, ברוגע ובקבלה אתה יכול לחשוב שאתה באיזה מנזר בודהיסטי. אבל בעצם אתה בקופי שופ והאיש ההולך למות הוא נהנתן אמיתי וגאה. השקית נראית יפה כשהיא מלאה, אבל את החומר הזה גידלו בשביל שנעשן אותו- הוא מסביר מדוע אני צריך לגלגל עוד שתיים. אחד לי ואחד לו. סוסים אני אוהב בצלחת – הוא מחייך כשמתגלה דעתו בעניני צמחונות.
לפני כמה חודשים דיבר איתי חבר בישראל וסיפר לי כי חבר משותף שלנו הולך למות. הוא כבר ידע את זה וחיכה לזה בבית. חבריו הבינלאומיים התבקשו לכתוב לו מילים אלקטרוניות בדואר האלקטרוני והמילים היו צריכות לעזור במובן כלשהוא שלא היה לי ברור ולא יהיה לי גם אף פעם.
לפני שטסתי להולנד, מת החבר שהלך למות והותיר אחריו קהילת מעריצים עולמית. הוא היה כותב ומפגין, מקים ומכונן, מהפך והופך והכל לטובת האנושות ברוחם של מרקס אבינו וטרוצקי אימנו
גם כשהתקרב מאוד הפרק האחרון ממש.
אני נשארתי אז עם איברי בידי ויגוני בבדידותי. החבר ההוא הכיר אותי מעט מאוד ובכל זאת הרגשתי אז קשר גדול אליו. בכל זאת, לא כתבתי. אכזבתי.
האיש ההולך למות בטח היה מבטל את הסיפור על רגשות האשם במחי יד ומזמין עוד בירה.
http://www.socialistworld.net/doc/4290
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה