מים

גשם עכשיו והעיר מתרטבת. העיר שלנו, יבשה יחסית להולנד ורטובה יחסית לרוב המקומות האחרים. תעלות, בריכות,מזרקות וכמובן גשם. הגשם הוא הצורה היחידה של המים שההולנדים עוד לא למדו לשלוט בה. מן הים הם לקחו אדמות, הפכו את מימיו למתוקים לפי הרצוי להם וחסמו את התקדמותו אל עבר הולנד הנמוכה ממנו במקרים רבים. התעלות של הולנד הם נתיבי התחבורה המקוריים שלה. יש לנו בעיר תעלות על שם מה שהובילו בהן. התעלה עם השם הכי מגניב היא כמובן תעלת הבירה. על המזרקות ומשחקי המים בגני השעשועים כבר אין מה לדבר. ההולנדים מתיחחסים למים כחומר ביד היוצר. צורת המים היחידה שלא הצליחו להתמודד איתה עד היום היא הגשם.

הגשם מגיע כשבא לו. אחרי יום חם ושטוף שמש. באמצע יום כזה ולפעמים אפילו בתחילתו. הקיץ הולנד צועקת בצורת ובכל זאת יורד כאן יותר ממה שיורד בחורף ממוצע בארץ (נדמה לי). הגשם מלווה את תושבי עירנו כשהם מתנהלים בקלילות הרגילה שלהם. הוא מתופף על הטראם ועל מושבי האופניים החונות בטור. מרטיב ילדים שחוזרים מביה"ס ומבוגרים שממהרים לפגישה. מעט מאוד פעולות מתבטלות בגללו.

אני זוכר מה היה קורה כשהיה מתחיל גשם בגן מאיר. היינו תופסים/ות את הילדים בפאניקה השמורה לאירועים בטחוניים. מרימים אותם אל על, עוטים עליהם כל מה שאפשר ורצים לסנטר. שם חמים וחנויות. אני הייתי הכי בפאניקה. המחשבה על ימי מחלה, צינונים, ביקורים אצל הרופא וכדומה הפכה אותי למהיר שברצים. דיון היה מביט אחורה על הילדים שההורים שלהם רצים פחות מהר. גן מאיר רחוק עכשיו.

היום אני יוצא החוצה למרות שיש גשם שחבל על הזמן. אין לי מטרייה, אני לוקח מעיל גשם פשוט ונועל מגפיים. דיון יוצא גם ככה תמיד מהבית עם מעיל ספייר. כל ההולנדים עושים את זה. זה פשוט היגיון. גם לו אין מטריה. נצא מביה"ס והוא יתבעס שלא משחקים בחוץ היום עם כל הילדים כמו שאנחנו עושים בימים יפים. נלך עד הטראם, נעלה לטראם וניסע. אף אחד לא ימות ואף אחד לא יהיה חולה מחר. ובכל זאת אני אפסע מעט מהר יותר מההורים ההולנדים כשהילד על כתפיי ואני מנסה להגיע לסכך של תחנת החשמלית.

ההולנדים לא קיבלו את כוחות הטבע שיכלו להכריע. כשהיה שיטפון (53) הם בנו עוד סכרים. כשהיו צריכים אדמות ייבשו להם פרובינציה חדשה. אבל את הגשם אינם יכולים להכריע. במקרה של הגשם הם מופיעים לפתע בדמותם האחרת, זהו ההולנדי בתור. ההולנדי שעומד בתור ולא מראה סימני עצבנות או חיפזון. ההולנדי שאכן ממהר אבל אינו מעיז להראות זאת. מאחד וזה יהיה לא מנומס. מאחר וזה יהיה לא יעיל.

ישראל לא שולטת עדיין במים שלה. ליתר דיוק היא לא שולטת ביציאות שלה. הירקון המזוהם, הקישון המסוכן , הים התיכון עמוס הזבל, ים המוות הפלא המתייבש. נדמה שמי שמתכנן את ישראל מפחד ממים טהורים ומכור למי השפכין. שונא את ציפורי המים והדגים טרפם ואוהב קצף צהוב שהיינו מביטים בו בעצב כשהיינו מרחיקים לפארק הירקון.

בקרוב יגיעו לחופי ישראל מספר ספינות. הן יהיו חבולות ובתוכן ישכבו פצועים ומוכי הלם, אזרחים פעילי זכויות אדם חברי מועצות מקומיות, פרלמנטים, סופרים ועוד פעילים אמיצים שתמימותם תתרסק על חופי אשדוד או אשקלון. המשט למען עזה מגיע והוא עמוס בצעצועים, כלים רפואיים וכאלה של נגינה, המון רצון טוב ועוד מהמילה ההיא שנישאת בהפגנות ברחבי העולם כרגע- סולידריות.

אני יודע מה יהיה בספינות כי הלכתי לעזור ולצלם. במתנ"ס קטן ברוטרדם שבחור קטן קומה וממושקף נדמה היה ששומר עליו, עמלו פעילים על החבילות מהולנד. חלקם עם זקנים, חלקם קומוניסטים קשישים, חלקם נערות צעירות. דובים, אורגניות, תופים ושאר חבריהם נכנסו לפי תור לתוך האריזה המתאימה. קשישה הולנדית חביבה ניהלה את הרישום. בחדר אחורי ריאיינתי חבר מועצה מרוטרדם ליד הדלת של שירותי הבנות. הוא מספר שהיה בישראל, הוטרד שעות בגבול.. ביקר גם בחברון, מתנחל צעק עליו כשהוא מכוון עליו נשק, השכיב אותו ואת אישתו על הכביש ורק אח"כ הסכים לאפשר להם ללכת, לא לפני שאסר עליהם כניסה לאזור בעיר. הוא פגש גם אנשים נפלאים הוא מספר. אנשים שגרמו לו לצחוק ושאפשר היה לדבר איתם. לא רק אנשים שחשבו כמוהו. הוא חבר במפלגת "השמאל הירוק". משהו כמו מרץ. בחור הולנדי לגמרי ממוצא ערבי שמשתדל לא להאמין שעוכב בגבול בגלל מוצאו. הוא אומר לי שהולנד צריכה לנגיד לישראל שהיא עושה טעות, כי כך נוהגים חברים. הוא בכלל אוהב את ישראל. אני לא רואה שמץ ציניות בעיניים של הפוליטיקאי הצעיר. הוא באמת מאמין שכולם יכולים להסתדר. בבית הוא נלחם על אותו המסר מול האנשים של ווילדרס הגזען.

הגשם והמשט יגיעו אם ביבי רוצה ואם לא. הוא יכול לבחור אם ישראל תאסוף את מי הגשמים, תנקה את מי הביוב, תפסיק לייבש את ים המלח או תמשיך לנהוג כדרכיה. הפוליטיקאי הצעיר מאמין שגם בצמרת של ישראל יש אנשים חושבים. הוא מקווה שהם ייקחו מסקנות ממהשט הקודם ויבחרו לא לירות. אני מדמיין את קנה הרובה שיפלח לו את הגולגולת. בצמרת של ישראל יש באמת אנשים חושבים והם חושבים רק על עצמם. הם לא יקבלו החלטות חדשות. גלעד שליט ימשיך לחכות לעסקה, הקוטג ימשיך להרקיב והם יורו לחיילים לירות.

כשקו שבע עשרה נוסע במרכז, הוא עובר את שגרירות ישראל וממשיך לכיוון הפרלמנט ההולנדי פנייה חדה בבריכה שממול . ברבורים, אווזים וברווזים שוחים להם בכיף בסמלה של העיר ואני, בלי עבודה בלי שפה , קשה קשה. אבל שמח כל כך להיות כאן.